בעידן של שוק תקשורתי ענק, אשר בו מומחי שיווק גורפים הון בתווך בין היצע לביקוש במוצרים או בפוליטיקה, במצוקה או בהצלחה, והכול באמצעות מגוון של אמצעי מדיה אשר פונים לקהל אנונימי- קיימות קבוצות בארץ שמנסות ליידע את הזולת ובאמצעותו את הציבור הרחב יותר על עיסוקיהם באמצעות קשר בין אישי.יש הצע ויש ביקוש.
כאשר מבקשים להגדיר כיצד תקשורת ההמונים מקיפה את העולם, מדברים על "הכפר הגלובאלי". זאת למעשה אנטיתזה מובהקת לקשר האנושי שמוכר לנו, הקשר האינטימי. כפר מייצג את הקהילה הקטנה, את השבט, את המשפחה. "כפר גלובאלי" משקף את ההיפך הגמור. נכון שבכול הנוגע לתקשורת הטכנולוגית המוליכה , אתה יכול לדבר עם בנך, אחיך, אימך או אביך מן הארץ שלנו אל "ארץ האש" Tierra del fuego בקצה הדרומי של ארגנטינה והיבשת. ככה אני מדבר עם הנכד שלי,( שמקצת מרשמיו הבאתי בשעתו באתר זה ) שנמצא במסע של tracking באמריקה הדרומית. אתה אפילו יכול לראות את המד?בר. אבל אינך יכול לצבוט אותו, ללטף אותו, לנשק אותו, להריח אותו. הוא רחוק פיסית, ולכך גם השפעה נפשית, ולעיתים קרובות גם חברתית.
מקור החברה הפתוחה הוא בקשר הבינאישי. אם מדובר בדמוקרטיה, אין זה פלא שהיא צמחה באתונה העתיקה, ב"אגורה", השוק של אתונה. האגורה הייתה מרכז של החיים, הפוליטיים החברתיים והכלכליים של אתונה. ככה היה גם השוק הרומי העתיק- "פורום רומ?אנום". השוק, כאמור, שימש לא רק לסחר חליפין אלא גם לחילופי דעות. סוקרטס ואפלטון, עמיתיהם ותלמידיהם קיימו שיג ושיח בשוק. סוקרטס, כפי המסופר, לאחר שהתעניין בשלומו של האזרח ובפרנסתו ומעשיו, שאל אותו לבסוף. "ומה עשית בשביל הנפש שלך?" מכאן ש"הכפר הגלובאלי" לא רק עומד בניגוד לקשר הבינאישי אלא יש בו פוטנציאל אנטי דמוקראטי. בתחום הכלכלי אנו לא זקוקים לאזכור. הכלכלה הגלובאלית שולטת בנו, ובה שולטים טייקונים או חברות על לאומיות. החיסכון שלך, שלי, של שנים עלול לרדת לטמיון בשל נפילה רשלנית ואף פושעת של שוק האשראי בארה"ב, כמו בתחום הנדל"ן. האמירה כאשר הבורסה הניו יורקית מתעטשת, כולם הולכים למיטה, היא מיושנת. הבורסה של ניו יורק אמנם נותנת את הטון, והפעם היא חולה, אבל יש גם כלכלות סין והודו שנמצאות בזינוק אדיר, וגם הן משפיעות עלי, עלינו.זה חל גם על התחום המדיני.
בנסיבות אלה, כול סימן שאני רואה בקשר הבינאישי של אנשים, במסגרת זאת או אחרת, אני שמח. עוד לא אבדה התקווה. בני אדם עדיין לא השתעבדו לרובוטיקה ולשלטון ההון בעולם שהניכור שולט בו והעדר אי השוויון זועק ממנו.
שוק המידע האישי.
שמחתי כאשר בתי הזמינה אותי להתרשם מקבוצה, אשר החברים בה מחליפים מידע על עיסוקיהם.
קבוצה זאת שייכת למסגרת רחבה יותר בשם האנגלי ibc שמשמעו interactive business club . אפשר גם בראשי תיבות בעברית: קב"ע- קבוצה בינאישית עסקית. לא היה מזיק להתאמץ קצת ולמצוא מונחים עבריים. אולי זה סמלי שהקבוצה הירושלמית מתכנסת ביום ד' מדי שבוע, בשעה 7 בבוקר, בקניון מלחה. מה שהם עושים, זאת העברה, לא של פריטים אלא של מידע.
המסגרת הוקמה לפני 5 שנים כקבוצה ובה היו 20 חברים שרצו להעביר מידע על עסקים במה שקרוי באנגלית grapevine תקשורת מפה לאוזן, מאחד לשני. לפני 3 שנים הפכה המסגרת לארגון עסקי . אי בי סי היא קבוצה של בעלי עסקים קטנים ובינוניים שנפגשים פעם בשבוע, מיידעים ומפרים אחד את השני .( www.ibcil.com ( כיום קיימות בארץ 22 קבוצות במסגרת הזאת מבאר שבע עד קריית שמונה. העיסוק של כול אחת ואחד מועבר אישית מאחד לשני בקבוצה ומן הקבוצה אחת לקבוצות אחרות. לדעת רבקה לנצנר, סגנית הנשיאה של אי בי סי, והרוח החיה בה, "ברגע שהמלצת על מישהו עשית כבר את 50 אחוז מהעבודה ,כל מה שנותר היא תקשורת בינאישית וכימיה בין הלקוח לאיש המקצוע. היופי שבארגון שלא מכירים רק אנשים מקרב תושבי העיר והסביבה אלא שמדי פעם נפגשים עם קבוצות מערים אחרות. הסיסמה היא: "לא טוב היות בעל העסק לבדו".זהו העיקרון הישן -חדש שמובנה בבסיס חוזקו של ארגון אי בי סי "
.
"אי בי סי- אומרת רבקה לנצנר- מספק לחבריו שדה נרחב ותנאים אופטימאליים להמראה .הוא משול לאולם תיאטרון לצופים שמשתמשים בבמה להצגת מרכולתם , ודואג להביא קהל ולמלא את האולם. חבר מביא חבר וביחד מתהווה רשת של קשרים, הכרויות ולקוחות.".
מה לומדים באי בי סי :לדבר רק על העיקר ,לעמוד ולהיחשף לקהל, אחת הרתיעות של בני אדם, לפתוח את האוזניים ואת הראש לנושאים שלא היה לאדם מושג בהם, לשתף פעולה עם עמיתים. יש חשיבות
לשפת הגוף, לטון הדיבור, לבקש מן החברים שיפעלו למענך בלי שתחוש באיזו בושה, להיות גאים בעסק שלך ולפעול להרחבתו. בכול המעגלים קיים סיעור מוחות מאנשי מקצוע אחרים על העסק שלך. ישנם כנסים מקצועיים כשבדרך כלל לעצמאי אין מטריה משותפת מלמעלה טיולים , הדרכות , רכישות מרוכזות ועוד .
מה קונים ומוכרים.
בקבוצה שבה ביקרתי, היו"ר היא נתי בתי הבכורה. נתי היא קרמיקאית, מעצבת פנים , רפלקסולוגית, מומחית לרייקי ועוד כמה סוגי טיפולים משלימים, אבל בחוג הזה היא משווקת "פאנג שואי".(מה שקרוי "שפת הגוף של הבית"- השילוב הנכון בעיצוב המקום שבו אתה חי, על הפריטים שבו, על מיקומם, על הרמה האנרגטית והאסתטית) חברים אחרים מצויים בעסקים הבאים: שרותיי תפירה, מרכז לטיפוח הגוף, טיולים, שמאות, יעוץ והשמה לבית אבות, סטודיו לאמנות, רפואה סינית, שרותי מכס, עריכת דין, ביטוח, מפעל הולכה באינטרנט. עיסוקים מגוונים מאוד. כמעט בכול מפגש נמצא אורח ממועדון אחר במסגרת אי בי סי, ואילו נציגים מן הקבוצה מתארחים בסניפים אחרים. אם תחשבו על זה, זאת היא רשת אינפורמציה לא מבוטלת. די שמישהו יתעניין בעסק מסוים של הזולת ואותו זולת ימצא את הדרך בין ירושלים לבאר שבע או לקריית שמונה כדי להיפגש עם המתעניינת או מתעניין. במילים אחרות כל המערכת, בכול המעגלים היא על בסיס אישי.
באותו מפגש שבו השתתפתי, כול אחת ואחד, דיווח על מה השיג. בשלב זה הוקצה לכול משתתפת ומשתתף דקה אחת בלבד. היה מפתיע לשמוע את הישראלים, אשר בדרך כלל לא מצטיינים בשפה רהוטה, להיווכח שאם רוצים גם המטאטא יורה. הם ירו בצרורות. הם החליפו לא רק מידע אלא גם חוויות, וחוויות לא חסרות לנו. צריך רק לספר עליהם. המעניין הוא שברגע שחברי החוג מוצאים איש קשר מתאים, אין כמעט מקום שאינו מוכן לארח אותם, ובכלל זה מפעלים ומוסדות גדולים, שראשיהם תאבי דעת, הן בכול הנוגע לתחום עצמו והן בכול הקשור לשיטה הישנה-חדשה זאת.
זהו ערך גדול לעצמו ולעסקים. אנשים חוסכים הרבה כסף בפרסום ובשיווק. הערך המוסף הוא הערך האנושי. לראות אנשים ממקומות שונים בעיר, מתחומים שונים כול כך, מתכנסים, אוכלים ארוחת בוקר בצוותה ( חלק מן העסקה עם המסעדה בקניון, אשר מקצה לקבוצה מקום והם מזמינים ארוחת בוקר),
זאת, בעידן שלנו, חוויה. הם חווים אותה מדי שבוע.
יחד עם זאת, התרשמתי שגם בתחום הזה יש catch , ואיך לא. מרוב עיסוק בקישורים, מאבדים פרופורציה, ואנשים נכנסים מגומחה לגומחה כמו במבוך, שקל להיכנס אליו אך קשה לצאת ממנו. זאת היא אותה סכנה שקיימת באנשים שמשועבדים אך ורק לעיסוק שלהם- .workaholics
אך זה שייך לכל תחום ועניין ולאישיות של העוסקים בהם. לאו דווקא בתחום חוויתי זה, כאשר המשתתפים חווים אותה כול הזמן. אני חוויתי אותה פעם וראיתי לנכון לשתף את הקוראים ב"גילוי" הזה שאדם לאדם לא רק שהוא לא זאב, אלא, כמו במפגש אחר שנכחתי בו וסיפרתי עליו, אדם לאדם הוא בן אדם. לתקשורת ההמונים אין זמן ומקום לדווח על כך, לנו הבלוגרים יש את שניהם. באחד ממאמרי הרחבתי על כך את הכתיבה.
כמו משקפיים שמחפשים אותם והם מורכבים על האף, ככה יחסי אנוש. הם בנו. צריך להשתמש בהם- תהא התכלית אשר תהיה.זה טוב וגם מועיל.
כאשר מבקשים להגדיר כיצד תקשורת ההמונים מקיפה את העולם, מדברים על "הכפר הגלובאלי". זאת למעשה אנטיתזה מובהקת לקשר האנושי שמוכר לנו, הקשר האינטימי. כפר מייצג את הקהילה הקטנה, את השבט, את המשפחה. "כפר גלובאלי" משקף את ההיפך הגמור. נכון שבכול הנוגע לתקשורת הטכנולוגית המוליכה , אתה יכול לדבר עם בנך, אחיך, אימך או אביך מן הארץ שלנו אל "ארץ האש" Tierra del fuego בקצה הדרומי של ארגנטינה והיבשת. ככה אני מדבר עם הנכד שלי,( שמקצת מרשמיו הבאתי בשעתו באתר זה ) שנמצא במסע של tracking באמריקה הדרומית. אתה אפילו יכול לראות את המד?בר. אבל אינך יכול לצבוט אותו, ללטף אותו, לנשק אותו, להריח אותו. הוא רחוק פיסית, ולכך גם השפעה נפשית, ולעיתים קרובות גם חברתית.
מקור החברה הפתוחה הוא בקשר הבינאישי. אם מדובר בדמוקרטיה, אין זה פלא שהיא צמחה באתונה העתיקה, ב"אגורה", השוק של אתונה. האגורה הייתה מרכז של החיים, הפוליטיים החברתיים והכלכליים של אתונה. ככה היה גם השוק הרומי העתיק- "פורום רומ?אנום". השוק, כאמור, שימש לא רק לסחר חליפין אלא גם לחילופי דעות. סוקרטס ואפלטון, עמיתיהם ותלמידיהם קיימו שיג ושיח בשוק. סוקרטס, כפי המסופר, לאחר שהתעניין בשלומו של האזרח ובפרנסתו ומעשיו, שאל אותו לבסוף. "ומה עשית בשביל הנפש שלך?" מכאן ש"הכפר הגלובאלי" לא רק עומד בניגוד לקשר הבינאישי אלא יש בו פוטנציאל אנטי דמוקראטי. בתחום הכלכלי אנו לא זקוקים לאזכור. הכלכלה הגלובאלית שולטת בנו, ובה שולטים טייקונים או חברות על לאומיות. החיסכון שלך, שלי, של שנים עלול לרדת לטמיון בשל נפילה רשלנית ואף פושעת של שוק האשראי בארה"ב, כמו בתחום הנדל"ן. האמירה כאשר הבורסה הניו יורקית מתעטשת, כולם הולכים למיטה, היא מיושנת. הבורסה של ניו יורק אמנם נותנת את הטון, והפעם היא חולה, אבל יש גם כלכלות סין והודו שנמצאות בזינוק אדיר, וגם הן משפיעות עלי, עלינו.זה חל גם על התחום המדיני.
בנסיבות אלה, כול סימן שאני רואה בקשר הבינאישי של אנשים, במסגרת זאת או אחרת, אני שמח. עוד לא אבדה התקווה. בני אדם עדיין לא השתעבדו לרובוטיקה ולשלטון ההון בעולם שהניכור שולט בו והעדר אי השוויון זועק ממנו.
שוק המידע האישי.
שמחתי כאשר בתי הזמינה אותי להתרשם מקבוצה, אשר החברים בה מחליפים מידע על עיסוקיהם.
קבוצה זאת שייכת למסגרת רחבה יותר בשם האנגלי ibc שמשמעו interactive business club . אפשר גם בראשי תיבות בעברית: קב"ע- קבוצה בינאישית עסקית. לא היה מזיק להתאמץ קצת ולמצוא מונחים עבריים. אולי זה סמלי שהקבוצה הירושלמית מתכנסת ביום ד' מדי שבוע, בשעה 7 בבוקר, בקניון מלחה. מה שהם עושים, זאת העברה, לא של פריטים אלא של מידע.
המסגרת הוקמה לפני 5 שנים כקבוצה ובה היו 20 חברים שרצו להעביר מידע על עסקים במה שקרוי באנגלית grapevine תקשורת מפה לאוזן, מאחד לשני. לפני 3 שנים הפכה המסגרת לארגון עסקי . אי בי סי היא קבוצה של בעלי עסקים קטנים ובינוניים שנפגשים פעם בשבוע, מיידעים ומפרים אחד את השני .( www.ibcil.com ( כיום קיימות בארץ 22 קבוצות במסגרת הזאת מבאר שבע עד קריית שמונה. העיסוק של כול אחת ואחד מועבר אישית מאחד לשני בקבוצה ומן הקבוצה אחת לקבוצות אחרות. לדעת רבקה לנצנר, סגנית הנשיאה של אי בי סי, והרוח החיה בה, "ברגע שהמלצת על מישהו עשית כבר את 50 אחוז מהעבודה ,כל מה שנותר היא תקשורת בינאישית וכימיה בין הלקוח לאיש המקצוע. היופי שבארגון שלא מכירים רק אנשים מקרב תושבי העיר והסביבה אלא שמדי פעם נפגשים עם קבוצות מערים אחרות. הסיסמה היא: "לא טוב היות בעל העסק לבדו".זהו העיקרון הישן -חדש שמובנה בבסיס חוזקו של ארגון אי בי סי "
.
"אי בי סי- אומרת רבקה לנצנר- מספק לחבריו שדה נרחב ותנאים אופטימאליים להמראה .הוא משול לאולם תיאטרון לצופים שמשתמשים בבמה להצגת מרכולתם , ודואג להביא קהל ולמלא את האולם. חבר מביא חבר וביחד מתהווה רשת של קשרים, הכרויות ולקוחות.".
מה לומדים באי בי סי :לדבר רק על העיקר ,לעמוד ולהיחשף לקהל, אחת הרתיעות של בני אדם, לפתוח את האוזניים ואת הראש לנושאים שלא היה לאדם מושג בהם, לשתף פעולה עם עמיתים. יש חשיבות
לשפת הגוף, לטון הדיבור, לבקש מן החברים שיפעלו למענך בלי שתחוש באיזו בושה, להיות גאים בעסק שלך ולפעול להרחבתו. בכול המעגלים קיים סיעור מוחות מאנשי מקצוע אחרים על העסק שלך. ישנם כנסים מקצועיים כשבדרך כלל לעצמאי אין מטריה משותפת מלמעלה טיולים , הדרכות , רכישות מרוכזות ועוד .
מה קונים ומוכרים.
בקבוצה שבה ביקרתי, היו"ר היא נתי בתי הבכורה. נתי היא קרמיקאית, מעצבת פנים , רפלקסולוגית, מומחית לרייקי ועוד כמה סוגי טיפולים משלימים, אבל בחוג הזה היא משווקת "פאנג שואי".(מה שקרוי "שפת הגוף של הבית"- השילוב הנכון בעיצוב המקום שבו אתה חי, על הפריטים שבו, על מיקומם, על הרמה האנרגטית והאסתטית) חברים אחרים מצויים בעסקים הבאים: שרותיי תפירה, מרכז לטיפוח הגוף, טיולים, שמאות, יעוץ והשמה לבית אבות, סטודיו לאמנות, רפואה סינית, שרותי מכס, עריכת דין, ביטוח, מפעל הולכה באינטרנט. עיסוקים מגוונים מאוד. כמעט בכול מפגש נמצא אורח ממועדון אחר במסגרת אי בי סי, ואילו נציגים מן הקבוצה מתארחים בסניפים אחרים. אם תחשבו על זה, זאת היא רשת אינפורמציה לא מבוטלת. די שמישהו יתעניין בעסק מסוים של הזולת ואותו זולת ימצא את הדרך בין ירושלים לבאר שבע או לקריית שמונה כדי להיפגש עם המתעניינת או מתעניין. במילים אחרות כל המערכת, בכול המעגלים היא על בסיס אישי.
באותו מפגש שבו השתתפתי, כול אחת ואחד, דיווח על מה השיג. בשלב זה הוקצה לכול משתתפת ומשתתף דקה אחת בלבד. היה מפתיע לשמוע את הישראלים, אשר בדרך כלל לא מצטיינים בשפה רהוטה, להיווכח שאם רוצים גם המטאטא יורה. הם ירו בצרורות. הם החליפו לא רק מידע אלא גם חוויות, וחוויות לא חסרות לנו. צריך רק לספר עליהם. המעניין הוא שברגע שחברי החוג מוצאים איש קשר מתאים, אין כמעט מקום שאינו מוכן לארח אותם, ובכלל זה מפעלים ומוסדות גדולים, שראשיהם תאבי דעת, הן בכול הנוגע לתחום עצמו והן בכול הקשור לשיטה הישנה-חדשה זאת.
זהו ערך גדול לעצמו ולעסקים. אנשים חוסכים הרבה כסף בפרסום ובשיווק. הערך המוסף הוא הערך האנושי. לראות אנשים ממקומות שונים בעיר, מתחומים שונים כול כך, מתכנסים, אוכלים ארוחת בוקר בצוותה ( חלק מן העסקה עם המסעדה בקניון, אשר מקצה לקבוצה מקום והם מזמינים ארוחת בוקר),
זאת, בעידן שלנו, חוויה. הם חווים אותה מדי שבוע.
יחד עם זאת, התרשמתי שגם בתחום הזה יש catch , ואיך לא. מרוב עיסוק בקישורים, מאבדים פרופורציה, ואנשים נכנסים מגומחה לגומחה כמו במבוך, שקל להיכנס אליו אך קשה לצאת ממנו. זאת היא אותה סכנה שקיימת באנשים שמשועבדים אך ורק לעיסוק שלהם- .workaholics
אך זה שייך לכל תחום ועניין ולאישיות של העוסקים בהם. לאו דווקא בתחום חוויתי זה, כאשר המשתתפים חווים אותה כול הזמן. אני חוויתי אותה פעם וראיתי לנכון לשתף את הקוראים ב"גילוי" הזה שאדם לאדם לא רק שהוא לא זאב, אלא, כמו במפגש אחר שנכחתי בו וסיפרתי עליו, אדם לאדם הוא בן אדם. לתקשורת ההמונים אין זמן ומקום לדווח על כך, לנו הבלוגרים יש את שניהם. באחד ממאמרי הרחבתי על כך את הכתיבה.
כמו משקפיים שמחפשים אותם והם מורכבים על האף, ככה יחסי אנוש. הם בנו. צריך להשתמש בהם- תהא התכלית אשר תהיה.זה טוב וגם מועיל.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.